חלק מתהליכי ההתבגרות החשובים בחיים הם תהליכים של ניתוק ופרידה ממקורות תמיכה.
אב מלווה בן שמשחק כדורגל, הוא שם בשבילו מגיל צעיר הוא הקול שלו בילדות; המפרגן, המבקר, היודע.
אם ידחוף מידי, הבן יתכווץ, אם ישחרר מוקדם מידי, הבן עלול לקרוס.
אם האב הצליח לעזור לבן
לפתח את קולו הפנימי, הילד יישא על מומנטום התמיכה
גם כשהאב ישחרר.
יש זמן שבו הפרי בשל
והעץ מייבש את ערוצי ההזנה.
גם עם אנשים התהליך הזה חשוב, הוא ביטוי של תבונת הטבע.
..
היא היתה בת הזוג שלו 7 שנים. תמיד יעצה, עודדה ותמכה עד שנמאס לה.
הוא לא מתרומם, התמיכה הרגשית הפכה לעכב, היא יצרה תלות בבן הזוג שבמקומו הנוח,
תחת חסותה, התנוון.
יש זמן בו תמיכה שלנו כבר לא נחוצה, היא משרתת צרכים אישיים
יותר ממצמיחה את האחר ואם היא כבר לא מצמיחה את האחר
היא גם לא מצמיחה אותנו.
לדעת לשחרר זו חמלה לדעת לאפשר לילד לצעוד לבד - זו אהבה בפעולה
..
כשתהליכים של פרידה
נחוו מוקדם מידי או שלא התרחשו מעולם, אנשים מתנהלים בעצמאות רגשית לא מגובשת; חוששים לצעוד לבד, להיות לבד,
מלאים בספק עצמי לגבי יכולתם האישית או נצמדים למקורות תמיכה לא בריאים.
ללא עצמאות רגשית
לא יהיו חיים עצמאיים, ללא ידיעה פנימית שיש בי מספיק, לא יווצרו יחסים בריאים.
כל מימד בחיים יהפוך לשיקוף של הצורך הפנימי לקבל מהחוץ את מה שהיה צריך להתבסס בפנים.
...
בתהליכים בריאים אהבה מזינה עד הרגע שבו היא צריכה להיות מוזנת.
אי אפשר להישען על החוץ מחזור החיים צריך להשלים את עצמו.
התמיכה נועדה לפתח בנו
מרכז של אהבה ובטחון שכשבשל יכול לחלוק משלו ואז באופן טבעי התמיכה תשתנה.
זהו מחזור החיים
וזה גם מחזור היצירה.
ריקות מזמינה
צורה חדשה.
...
תרפיה עכשווית מפגשים פרטניים בזום: מור 054-6899529